28 February 2012

Noa's concert in Sevilla (Spain)

Noa llegará este martes 28 de febrero al Teatro Lope de Vega de Sevilla, donde presentará los temas de su último disco titulado 'Noápoles', estrenado el pasado marzo y en el que interpreta canciones napolitanas junto a músicos como Gil Dor, Zohar Fresco y el Solis String Quartet.

Además, hará una recopilación de sus grandes éxitos y compartirá escenario con el pianista sevillano Dorantes. Las entradas siguen a la venta en taquilla, por Internet en www.generaltickets.com/sevilla, y enwww.teatrolopedevega.org.

Achinoam Nini, Noa, es la más destacada artista israelí, tanto por sus conciertos como por sus grabaciones discográficas. Nacida en Tel-Aviv en 1969, vivió en Nueva York desde los dos años hasta que regresó a Israel a los 17.

Estudió música en el Rimon School, donde conoció a su compañero y colaborador Gil Dor. Juntos han escrito y realizado cuatro álbumes de enorme éxito en Israel, y otros cuatro álbumes internacionales, 'Noa', 'Calling', 'Blue Touches Blue', 'Now' y 'Genes & Jeans'.

Las mayores influencias de Noa vienen de cantautores de los años 60 como Paul Simon, Joni Mitchell o Leonard Cohen.


No defraudó. Noa volvió a la capital sevillana ofreciendo un concierto lleno de buena música y buen hacer. Su propuesta: un concierto de pequeño formato, en el teatro Lope de Vega, donde repasó algunos de sus trabajos más conocidos y se ganó el favor del público.

Noa: más que una cantante
La cantante israelí ofreció un repertorio amplio, donde se sucedían las canciones de sus álbumes más conocidos y versiones de temas propios de la tradición hebrea.

En todo momento, la cantante demostró que Noa no es sólo la cara femenina que conocemos, sino un grupo sólido de músicos brillantes que, en muchos casos, llegan a ser virtuosos de sus instrumentos. En esta ocasión le acompañaban Gil Dor (a la guitarra y haciendo los coros); Gadi Seri (realizando las distintas percusiones) y Gil Zohar (con el bajo, los teclados y el viento).

Durante las casi dos horas de función, Noa demostró también su maestría en el manejo de los instrumentos de percusión que toca, incluso, mientras canta.

Dorantes al piano
La aparición del músico lebrijano David Peña Dorantes sobre el escenario, marcó un momento de inflexión en el concierto. Éste interpretó una pieza propia en solitario para, más tarde, acompañar a la cantante en dos temas que Noa cantó en español.

Guión en español
La cantante pidió perdón al público por no manejar el idioma todo lo bien que le gustaría, razón por la que, entre canción y canción, fue leyendo unos textos que había escrito para introducir cada una de las partes del concierto.

Así, los asistentes pudimos conocer sus raíces yemenitas, su permanente contacto con la cultura hebrea (a pesar de vivir su infancia en la ciudad de Nueva York) y algunos de los nuevos temas de su último álbum.

Todo esto hizo que el público se implicara en el desarrollo del espectáculo y que, a pesar de que al principio no se atrevía a seguir la invitación de participar activamente en el concierto; al final se entregó haciendo la segunda voz de su tema "Shalom Shalom" (voz que significa paz en hebreo), tema que cerró el concierto.

Una mujer brillante y sencilla
Noa se entregó al concierto desde los primeros compases. Así fueron muchos los guiños que la cantante hizo a la ciudad, a los asistentes y a sus conocidos en la capital sevillana. Tal parecía la comodidad de la cantante en el escenario que, aunque en un cambio de vestuario se había puesto tacones (al principio iba descalza), para interpretar los bises del concierto se volvió a despojar de ellos explicando: "Serán muy bonitos, pero no estoy cómoda".

Al final, el patio de butacas (que estaba lleno) se puso en pie, aplaudiendo durante varios minutos y dedicándole uno de esos compases de jaleo que tan propios son del público hispalense, cuando queda satisfecho con lo que ha visto.

En resumen: un concierto vibrante, bien interpretado, de personas que disfrutan con la música y haciendo partícipes a quienes lo presencia. Toda una clase magistral de música que debía contar con funciones para los escolares; pues en pocas ocasiones se encuentra una música tan bella con un mensaje más universal.

22 February 2012

Interviews & Articles about Noa on the Israeli Media


אנסטסיה מיכאלי, והמשיך בהתפרעויות נוספות של חרדים בבית-שמש ובעוד אירועי תג מחיר. בדיוק הדברים שלא מוסיפים לתדמיתה הבינלאומית של ישראל בעיניה של ניני, מהיוצרות המובילות בישראל, מי שידועה כאייקון ישראלי בעולם, שמקפידה על מעורבות פוליטית במקביל לקריירה האמנותית שלה ופעילה בתנועות לזכויות אדם ולמען השלום הישראלי פלסטיני.

"דווקא היה רגע אופטימי אחד החודש. אני שמחה שלפיד ושליט נכנסו לפוליטיקה. שמעתי שנועם שליט ספג הרבה ביקורת, ואפשר אולי להבין את זה, אבל מהיכרותי איתו הוא טיפוס מיוחד, בבחינת מים שקטים שחודרים עמוק. כל עוד הוא הולך לצד הנכון של המפה ולא לפשיסטים, אני בעדו. האווירה הפוליטית במדינה כל-כך נוראה ואיומה, שזה טוב בעיניי. אני והחברים השפויים שלי, ואני שמה גם את נועם ואת לפיד על אותו צד של המפה, כולנו אנשים שבגדול רק רוצים לחיות את חייהם פה בשקט".

- יאיר לפיד כבר קיבל איומים על חייו.

"אבל נראה לי שסוף-סוף מבינים פה שזה עכשיו או אף פעם, גם אם זה גובה מחיר אישי, חייבים לעשות את זה או שמאבדים את המדינה. המצב שלנו כבר כל-כך גרוע שחייב לבוא שינוי. חייבים שהרוב הדומם והמותש יפסיק לחשוב שאם הוא לא יעשה כלום, הכול יהיה בסדר.

"קשה לי להבין איך מאות אלפים היו מוכנים לצאת לרחובות על מחיר של גבינה ולא על מחיר של מדינה. אנחנו בעיצומו של מאבק מהותי על המדינה. איפה כל האנשים שאכפת להם? תראי איזה נס קרה לנו מכמה אוהלים שהוקמו כאן רק לפני 60 שנה. מי שטס ורואה את ההבדל בין ישראל לירדן לא מאמין. אבל איך מדינה שקמה מאנשים שעברו את השואה מתנהגת בצורה שמזכירה אפילו בקצת את מה שחווינו? זו טרגדיה עצומה בעיניי. איך קרה שהפכנו מילד מוכה לאב מכה?

"מדינת ישראל סימנה לעצמה 3 מטרות כשהיא הוקמה: עלייה, בנייה וביטחון. העלינו כבר כמעט את כולם; התמלאנו, בנינו; יש לנו צבא חזק ופצצת אטום. עכשיו צריך להתפנות לעסוק במהותה של המדינה. זה השלב הקריטי שבו אנחנו נמצאים היום, ולכן טוב שיש את נועם ויאיר ושיש את שלי ואת ציפי לבני.

"אני יודעת שלבני במצב גרוע היום. היא אשת עקרונות ולא קל להיות כזו בפוליטיקה. עצם העובדה שהיא עדיין בפוליטיקה זה סוג של נס. יש לה שנה לתקן, להזדקף, אני מאמינה שהיא תעשה את זה. ההחלטה של יאיר לפיד מוכיחה שצעירים ומוכשרים מתחילים לצאת מהאדישות".

"המצב שלנו בעולם הוא קטסטרופה"

ניני, בת 43, התפרסמה בעולם כאמנית פופ ומוזיקת עולם, כזמרת וכמלחינה. היא נולדה בארץ, בגיל שנתיים עברה לניו-יורק בעקבות מלגת לימודים שקיבל אביה, וגדלה בבית דתי ציוני ברובע הברונקס. הצטרפותה בגיל 15 לשבט צופי "צבר" בניו-יורק חיזקה בה את הזיקה לעברית, לישראל ולציונות. בגיל 17 הגיעה לבדה לארץ, כשבכוונתה לשהות פה כשנה, אך אז הכירה את רופא הילדים ד"ר אשר ברק, לימים בעלה ואב 3 ילדיה, והחליטה לעשות עלייה. כעבור מספר שנים החליטו הוריה לחזור בעקבותיה לישראל.

בבית-הספר למוזיקה רימון הכירה את גילי דור, ומאז הם עובדים יחד עם אמנים מכל העולם, וביניהם גם פט מתיני, שפתח בפניה את הדלת לקריירה בינלאומית עם האלבום הראשון, "Noa" (מאז היא נקראת כך בהופעותיה בחו"ל). ביצוע מהאלבום ל"אווה מריה" של באך גרר הזמנה להופיע בפני האפיפיור בוותיקן, הישראלית הראשונה שזכתה בכבוד הזה. ברזומה שלה גם הופעות עם סטינג, סטיבי וונדר, שריל קרואו, אנני לנוקס וכתיבת המילים למוזיקה של שיר הנושא בסרטו של רוברטו בניני "החיים יפים".

האג'נדה הפוליטית השמאלנית המובהקת הובילה אותה להופעות בפני אישים פוליטיים כדוגמת ביל קלינטון, בהופעה שערכה בבית הלבן לכבוד יום הולדתו של רבין המנוח. "תמיד הייתי קשורה לארגוני שלום, אבל הפעילות המסיבית שלי התחילה אחרי רצח רבין. האירוע הזה הוא המהפך האמיתי בחיי. הייתי אז האמנית הבכירה היחידה שהסכימה ששמה יופיע על לוחות המודעות שקראו להשתתפות בעצרת. עמדתי לצדו על הבמה ורק כמה דקות לפני הרצח סיימתי לשיר.

"אני רואה את מה שאני עושה כסוג של שליחות. חשוב לי להגיע לחו"ל ולהשמיע את הקול האחר. משרד החוץ עושה דבר אחד, אני שגרירה מסוג אחר. אין ראיון עיתונאי איתי שהוא לא פוליטי, אני מתכוננת טוב טוב לכל ראיון ולעולם לא אתן נשק בידיים של אנשים שבאמת יש להם אנטי למדינה הזאת. יש היום באירופה שנאה גדולה לישראל. בסין, לעומת זאת, יש אהבה והערכה עצומה כלפינו, ואני באמת לא מבינה למה אנחנו לא חותרים לסין גם מבחינה עסקית".


- למה את לא מתמקדת במוזיקה בלבד, מה את צריכה את כאב הראש הזה?

"יש שתי גישות עיקריות ביחס לבעיה הישראלית בעולם. אפשר להגיד שכולם שונאים אותנו, ולכן צריך להישאר בדלנים וביטחוניסטים ולהתחפר בעצמנו. אני אומרת שהפתרון בדיוק הפוך. לפתוח את עצמנו לעולם ולעשות שלום כבר מחר. יש לנו כבר את כל התשובות, המפות קיימות, עכשיו צריך רק להיכנס למשא-ומתן מתוך נכונות אמיתית. אני חושבת שציפי לבני יכולה לעשות את זה ברבע שעה. היא אמרה לי את זה באופן אישי, היא באמת רוצה.

"המצב שלנו בעולם היום הוא קטסטרופה גדולה. אנשים כמוני ואנשי עסקים מסתובבים בעולם ונאלצים להגן על המדינה".

- מקשיבים לך?

"יש מספיק שאומרים לי שאני זמרת ושלא אשתמש בבמה להביע את דעותיי. אני עושה אינסוף דברים בעד השלום, ובכל זאת היו ויש הפגנות פרו-פלסטיניות מול ההופעות שלי ואמבושים על האתרים שלי - מפציצים לי אותם עד שהם נופלים. לא משנה להם שאני אדם שחרת על דגלו שלום. עבורם אני ישראלית, ועד שאני לא שורפת את הדרכון שלי, אני נשארת כזו. אני רוצה לחיות בתוך העולם, אני רק לא בטוחה שזה מה שנתניהו רוצה, אני גם לא רואה אותו עושה את זה".

- נראה שהנושא הפלסטיני כמעט לא על הפרק. ביבי טרוד במאבקים אחרים.

"הבעיה הכי גדולה שלי עם נתניהו היא שבכלל לא אכפת לו מהמדינה. אולי אכפת לו מעצמו ומהמשרה, אבל לא מהמדינה. הייתי לוקחת כבר בשתי ידיים את בגין במקומו. אני לא מחזיקה מנתניהו אדם בר-דעת. הוא הרי רואה מה קורה סביבו ומה קורה בזירה הבינלאומית - וממשיך בדרכו.

"נכון שהיו כמה נקודות אור כמו נאום בר-אילן, אבל כמה אדם יכול לקשקש ולא לעמוד מאחורי דבריו? קראתי שאומרים עליו שהוא סוג של גאון. הגאונות שלו מתבטאת בזה שאף אחד לא באמת יודע מה הוא חושב, וזה מה שמשאיר אותו בשלטון.

"יש לי מעט מאוד כבוד לאנשים שהוא הכניס לממשלה, אני חסרת תקווה מממשלה כזו. אכפת לו רק מהכיסא שלו, הוא לא יכול לצפות לקבל ממני איזו תמיכה לטעויות שהוא כבר עשה. הייתי קמה ומריעה לו בקול גדול אם הוא היה עושה שלום של אמיצים כמו שעשה בגין. צריך אומץ לעשות שלום יותר מכל דבר אחר, ואין לו את האומץ הזה, ואגב, זו סיבה טובה שתהיה לנו ראש ממשלה אישה ולא גבר. נשים יותר אמיצות.

"לצערי, היום בעולם אנחנו על וקטור כל-כך שלילי, שזה כבר מסנוור עיניים. אנחנו נראים כמו קריקטורה של מדינה".

- את מרגישה את זה על בשרך?


"בוודאי. במדינות סקנדינביה, למשל, אין לי הופעות. פעם הייתי מוזמנת לשם הרבה. שום פסטיבל בינלאומי שמכבד את עצמו לא יזמין היום אמן ישראלי, וזה ידוע לכל האמנים הישראלים. בעולם אני כבר 'נעה' ולא 'אחינועם ניני'. ברור שאם הייתי מתחילה היום בתור אמן ישראלי, אף אחד לא היה מתעניין במי אני ובמה שאני חושבת. הרבה אמנים ישראלים, חברות מסחריות ואנשי עסקים ישראלים, מסתירים את הזהות הישראלית שלהם. זה כבר סוד גלוי לגמרי".

לפני כחודש נחתם הסכם בין מועדון הכדורגל של ברצלונה לבין התנועה לקידום השלום, קשר שנוצר בתיווכה של ניני. מאמן הקבוצה, פפ גווארדיולה, נחשף לדף הפייסבוק שעליו מתנהלת מרבית פעילות התנועה, ונרתם לפעילות בעצמו. בקיץ האחרון הוא הגיע לארץ כדי לצפות בהופעה של ניני, שנחשבת ידידתו האישית, במסגרת פסטיבל ישראל בירושלים.

"לקחתי אותו לסיור בארץ, לא רציתי סתם למכור לו את הסיפור שלנו, אלא שיראה במו עיניו. מבחינתי זו ציונות להעביר סוף שבוע כזה עם מי שיש לו השפעה על דעת הקהל בארצו ובעולם, שבו הוא רואה את המורכבות שלנו. מה שרואים פה זו לא אותה תמונה מעוותת שמראים בחוץ, ומי שרואה את זה לא שואל אותי יותר למה אני חוזרת לשדה הקרב בכל פעם שאני על מטוס בדרך חזרה לכאן".

דרוש: טייקון

בימים אלה עורכת ניני סיבוב הופעות עם דור, בעקבות צאתו לאור של אלבום הקלאסיקות שלה "ארץ, שיר". אפשר היה לחשוב שזה זמן של קצת נחת. "להפך. אני מודאגת, מוטרדת ובעיקר עצובה מכך שלא מבינים עד כמה עסקי המוזיקה נמצאים פה במצב של קריסה. כל המצב השתנה. המוזיקה הגיעה לאינטרנט ובלחיצת כפתור מניידים אותה ושומעים במיליוני אתרים. אנשים לא קונים יותר דיסקים, מה שנשאר לאמנים אלה הופעות, וגם בשטח הזה זה רק נהיה יותר ויותר קשה".

- מה הפתרון?

"פשוט מאוד. לחזור לתקופת שושלת המדיצ'ים. לרוזנים ולאפיפיורים שתמכו באמנים. היום, כדי להמשיך ליצור, אמן חייב פטרון עשיר שיטפח אותו כמו שטיפחו את מוצרט. אמנם הדבר הזה הוא סוג של חרב פיפיות, כי תראה לי מי החברים שלך ואומר לך מי אתה, אבל היום יותר מתמיד יש לעסקים אינטרס להיות מחוברים לאמנות".

- תרגישי בנוח ששמך יהיה קשור בתשובה, דנקנר או בן דב, למשל?

"רק לאחרונה מצאתי ספונסר, שמבקש להישאר בעילום שם, ששמע שלא הצלחתי לגייס תמיכה לסיבוב הופעות, ותמך בפרויקט הזה. עכשיו גם חתמתי, כאמן הישראלי הראשון, על שיתוף-פעולה עם יקב, שייתן לי חסות לפרויקטים מסויימים. המצב נואש, נקודה. דנקנר ואי.די.בי תמכו בנו בהופעות בסין והחברה עושה הרבה דברים טובים בשביל האמנות, כמו בניית היכל התרבות במעלות תרשיחא. יש עוד תורמים, אבל אני לא רוצה לנקוב בשמות, כי אני לא בטוחה שהם רוצים. אני כל הזמן עסוקה בגיוס.

"הכול הפך זמין וזול, גם ילד בן 5 יכול היום להפיק שיר בקלות. נעשה צפוף גם בעולם. נגמרו הזמנים שבהם הרולינג סטונז היו יוצאים להופעות פעם ב-5 שנים וביתר הזמן מוכרים תקליטים. היום גם מדונה וליידי גאגא נלחמות על הקיום שלהן. הזירה הבינלאומית מגיעה לישראל, ועל הדולר הבודד של מי שרוצה לראות הופעה יש תחרות קשה. בשביל לשרוד מורידים רמה והולכים למכנה המשותף הנמוך ביותר, והאמנות נפגעת מזה. לכן, לאמנות ברמה גבוהה, שלא רוצה למכור את נשמתה לשטן, כמעט ואין היום אפשרות להתקיים".

- בכל זאת ריטה דורשת ומקבלת 60 אלף שקל להופעה, וגם את דורשת לא מעט עבור ההופעות שלך.

"מה את יודעת על הוצאות של הופעה וכמה נשאר לאמן? אמן שרוצה לשמור על רמה גבוהה לא הולך לכל חתונה כמו הרבה מחברינו הטובים. אמן שמכבד את האמנות שלו מופיע פעם בחודש, ואם את גם רוצה לקבל את ה-60 אלף שקל להופעה, את צריכה להיות ראויה לזה, ואת לא יכולה להיות ראויה לזה אם את מופיעה בכל קרן רחוב. יש כאן מעגל קסמים מקומם. מי שמרוויח כסף רב מאוד אלה האמנים המזרח תיכוניים שמופיעים כל ערב בחתונה או בר מצווה וממלאים את קיסריה. זה נהיה הסטטוס קוו בכל מקום, וזה מעציב אותי מאוד".

- למה?


"אמנים מזרח תיכוניים טוענים שהם רוצים לעשות שמח. אז? הביטלס כתבו כמה מהשירים הכי שמחים בעולם ואף אחד מהם לא היה נמוך. בשביל להיות אמן מצוין צריך לעבוד קשה ואין קיצורי דרך."המזרחיים או המזרח התיכוניים, איך שתקראי להם, אמנם מוכשרים עם קולות יפהפיים, אבל הם מתפשרים על חומר נמוך. סליחה, אבל אפילו העברית שלהם לא תקנית, הם עושים הכול רק כדי למצוא חן בעיני הרוב.

"אם אתה רוצה כסף והצלחה מהירה זה בסדר, אבל לא תקבל ממני את הכשר הבד"צ של האמנות. מה שיש פה כרגע זה שאין מילים ואין שירה ברמה גבוהה, אלא יש אמנים שמנסים למצוא חן בעיני הקהל שלהם. לכן האמנות צריכה עזרה. חייבים שיהיו פה ספונסרים. זה האינטרס המוחלט של העסקים לדאוג שהדבר הזה לא ייעלם מהעולם. אם כולנו קשורים בעבותות, אז בין לדאוג לזה שצריך למלא דלק באוטו וקוטג' במקרר, צריך גם לדאוג לנשמה, והנשמה זו האמנות.


"כל דבר אפשר לתחום בשאלה פשוטה 'למה'? מה הלמה שמניע את הדבר שקורה. הסיבה של קובי פרץ וחבריו די ברורה לי. זו מכונה משומנת היטב, שמכוונת לכיוון מסחרי מאוד, אל מה שהקהל אוהב, איך לשמח אותו ומה הולך עכשיו. בואי נבדיל בין זה לבין אמנות.

"קובי פרץ לא צריך ספונסר, האמנות האמיתית כן צריכה את זה. אני מאמינה שיש עוד אמנים שפועלים בצורה שלי ועסוקים בלהיפגש ולמצוא מלאך שיהיה לצדם וייתן תמיכה ויעזור להמשיך לעשות את האמנות שלנו.

"בשבוע הבא יש לי פגישה עם איש עסקים באיטליה. אני מקווה שהוא יסייע לי לקיים סיבוב הופעות שם. למרות ששם אני יותר מחוזרת מאשר בישראל, גם שם אני צריכה ספונסר".

- את אומרת שאם לא תמצאי ספונסר את עלולה להפסיק לשיר? שהאמנות שלך תלויה בתרומות?

"חד-משמעית. אני מצליחה לגייס כסף לפרויקטים מסוימים בגלל שמי שעוקב אחרי הקריירה שלי מבין את ה'למה' שלי. אני מכוונת את השירה שלי למקום מאוד גבוה, המוזיקה שלי מקרבת אנשים, שוברת מחיצות ושפות ויוצרת שיתופי-פעולה. למוזיקה יש ערך אמיתי לנפש האדם, היא לא רק מוזיקת 'בוגי' שעושה טוב.

"מוזיקת 'בוגי' היא כיפית ונהדרת, רק שלרוב מה שנכלל ב'סבבה' יש סכנה. דווקא מוזיקה כמו של ליאונרד כהן, ג'וני מיטשל והביטלס תיעלם, ותישאר רק המוזיקה שהמטרה שלה למצוא חן בעיני האנשים - לזה צריך עזרה. הגענו למצב שללא אביר על סוס לבן, המוזיקה תיעלם. כרגע אנחנו כבר בכאוס של אחרי הפיצוץ. אני בהחלט חוששת לעתיד".





16 February 2012

Noa's performance at the Sanremo Festival (Italy) (International Guest 2012)





Eugenio Finardi, in gara con la canzone "E tu lo chiami Dio"
Arrivo a Sanremo per caso, io sono editore della canzone che però non è stata scritta da me. Questa canzone l'ho proposta a Morandi e lui mi ha risposto dicendomi che dovevo cantarla io all'Ariston. A Morandi non si può dire di no. Come autore non sono mai stato bravo a scrivere canzoni sanremesi. Questa canzone non è una sfida, ma una proposta. Morandi ha accudito tutti i cantanti, ha dimostrato di avere tanta cura e attenzione nei nostri confronti. Mi ha anche dato un consiglio davvero utilissimo. Non mi sembra giusto dire che nel suo Festival le canzoni siano sminuite dall'intervento di Celentano. Abbiamo aspettato tanto prima di cantare, questo è vero. Chi suona dopo ha ovviamente un pubblico meno ampio rispetto a chi canta per primo. Ma lo sapevamo che sarebbe stato così, mi aspettavo che avrei cantato poco prima di mezzanotte.
E' davvero improbabile pensare che io possa vincere questo Sanremo. Se vincessi io dopo Vecchioni, finirebbe per essere il Club Tenco e non il Festival.
Con Noa ci sono stati mesi e mesi di contatto tramite Skype. Ci conosciamo da poco, ma ci conosciamo molto bene. Ho grande stima per Noa, mi è piaciuto molto l'idea di far cantare Noa in napoletano e io in inglese. I Solis sono un quartetto d'archi, veri protagonisti della musica italiana. Noa condivide con me l'idea che se si è in due sul palco, i due artisti ci guadagnano. In Italia non sono tanti quelli che la pensano così.

Per noi la musica è concerto. L'impegno sociale è alla base di questa mia presenza a Sanremo, dove ho deciso di tornare dopo 12 anni. Anche chi lavora nel mondo della musica deve avere presente l'idea che l'impegno civile è fondamentale ogni giorno. Ilm mio cd che esce oggi è radicato nel passato, ma affronta anche il presente grazie a 5 pezzi inediti. E' un'avventura da indipendenti che ha qualcosa di miracoloso.

Noa, protagonista del duetto internazionale con Eugenio Finardi


Ci sono artisti che amano e lodano il Dio della musica. Io appartengo a questa categoria e mi piace poter lavorare con cantanti simili a me come Eugenio. Lui ha dedicato la sua carriera ad un profonda ed accurata ricerca artistica. Mi ha fatto sorridere la proposta di cantare in dialetto napoletano. Mi piace il progetto "Noapolis", figlio del nostro grande amore per la musica. Il giornalista de "Il Mattino" Federico Vacalebre mi ha fatto sentire tantissima buona musica e mi ha aiutato nell'ispirazione. Io sono ambasciastrice della Fao, voglio aiutare le persone del Terzo Mondo che soffrono la fame, in particolare i bambini denutriti. In tv grazie all'Eurovisione abbiamo la possibilità di trasmettere un importante messaggio. Siamo a Sanremo per donare la nostra musica a tutti voi. Nella musica ci sono tanti malati di egocentrismo, io ho sempre creduto molto nei progetti comuni, so che Eugenio la pensa come me.



I Solis

In passato ci siamo presentati assieme ad Elisa, quando lei ha vinto il Festival di Sanremo. Ormai siamo assieme da 22 anni, ogni tanto riceviamo la proposta di partecipare al Festival assieme ad altri artisti e questo fattore ci inorgoglisce davvero tanto.

di Mario Guglielmi




ROMA - Seduta in una poltrona dell'albergo romano in cui la incontriamo, Noa quasi si perde: Ë minuta e ha il corpo scattante di una ragazza, il volto riluce senza bisogno di trucco per esaltarne la bellezza. A 42 anni, e con tre figli di 9, 6 e 2 anni, Noa vanta una prestigiosa carriera internazionale che la costringe a viaggi frequenti e a una vita complicata ma anche piena di soddisfazioni. Con Gil Dor, che le siede accanto durante l'intervista, il suo maestro di musica diventato suo autore e collaboratore di lunga data, hanno tenuto centinaia di concerti in tutto il mondo, interpretato e registrato canzoni in molte lingue europee e asiatiche, in arabo come in ebraico.

LA VIDEOINTERVISTA 1

Noa Ë nata a Tel Aviv da una famiglia di ebrei yemeniti, ha trascorso l'infanzia in America ma dai 17 anni Ë tornata a vivere in Israele dove fa sentire la sua voce, insieme ad altri intellettuali e artisti, per arrivare finalmente ad una soluzione pacifica della questione dello Stato palestinese. Con l'Italia ha un feeling speciale: di recente ha registrato un album di canzoni napoletane intitolato Noapolis, e tra le varie collaborazioni con il maestro Nicola Piovani resta nella memoria di tutti il brano Life is Beatiful per la colonna sonora del film premio Oscar di Roberto Benigni La vita Ë bella. Tra qualche giorno torner‡ ospite al Festival di Sanremo dove nel 2006 andÚ anche in gara con Carlo Fava e il Solis String Quartet con la canzone Discorso in generale, che vinse il premio della critica.

Sar‡ la sua quarta volta al Festival di Sanremo, cosa canter‡?
"InterpreterÚ Torna a Surriento nella serata di venerdÏ, quella dei duetti dedicati alla grande canzone italiana famosa nel mondo. La canterÚ in coppia con Eugenio Finardi, un artista che considero bravissimo. Ci scambieremo le parti: lui canter‡ la versione rock che fu di Elvis Presley, quella che nella versione americana si intitola Surrender. Eugenio ha la mamma americana, quindi il suo inglese Ë perfetto e credibile per questa versione. Io invece canterÚ la versione classica tradizionale napoletana con i Solis String Quartet. Sar‡ un'esibizione interessante perchÈ passeremo continuamente da una versione all'altra e ad un certo punto le intrecceremo: l'arrangiamento che abbiamo preparato Ë da questo punto di vista davvero molto bello. Sar‡ anche l'occasione per me di ricordare al pubblico del mio progetto Noapolis, un album nel quale ho interpretato le pi˘ belle canzoni napoletane, e la partecipazione al festival mi permetter‡ di parlare con il pubblico italiano del tour che terrÚ in Italia in autunno e che sar‡ realizzato in collaborazione con il World Food Program delle Nazioni Unite, per una raccolta fondi in favore dell'Africa".

Che ricordi ha del Festival?
"Sono felice di tornare a Sanremo, sar‡ la mia quarta volta sul palco del teatro Ariston per questo incredibile Festival. In quei giorni Ë un posto pazzo, pieno di caos, dove tutti si danno un gran da fare, parlano tutti insieme, c'Ë da impazzire, ma Ë divertente, Ë come essere in un casinÚ".

Come giudica la rivoluzione araba che ha portato cosÏ tanti cambiamenti nel Nord Africa?
"Quanto sta avvenendo Ë un segnale dinamico di cambiamento, e non credo che sia ancora finito. Ogni volta che qualcuno prende il suo destino nelle mani Ë un segnale da cogliere in modo positivo. In particolare sono molto sorpresa dall'Egitto per il riconoscimento della pace con Israele e per il loro progressivo avvicinamento a una forma di democrazia davvero compiuta. Tutto ciÚ che di positivo Ë avvenuto nel mondo arabo Ë il risultato del contributo delle giovani generazioni: ora mi piacerebbe che la stessa voglia di democrazia e partecipazione si allargasse a paesi come la Siria, in cui la situazione Ë devastante per la presenza di un regime tirannico, e all'Iran dove i moti studenteschi sono sempre stati repressi con la violenza da Amadinejad".


E come vede la situazione in Israele?
"Non credo che si faccia abbastanza per il riconoscimento delle minoranze e dei diritti delle donne. Personalmente partecipo sempre alle manifestazioni per le donne, e mi schiero apertamente contro le posizioni della minoranza ebreo ortodossa. Io non sono religiosa ma sono di cultura ebraica: spero che alle prossime elezioni vinca Yair Lapid, un candidato laico in grado di contrastare il potere crescente degli ambienti religiosi".

Six years after winning the Critics' Award at San Remo, Israeli singer Achinoam Nini (also known as Noa) is returning to the Italian music festival, this time as a guest.

Nini was invited by the festival's organizers to perform the song "Torna a Surriento", a huge hit which was once covered by Elvis Presley. She will take the stage on February 16 during a live broadcast to tens of millions of viewers across Europe.

Nini released an album with Neapolitan songs last summer, which was praised by many in Italy. Since then, she has been performing with the Neapolitan Solis string quartet.

"It's a wonderful feeling to return to San Remo," says Nini. "I have taken part in the festival three times, and the first time I arrived as a really young singer.

"This time they decided to honor the great Italian songs which have made it outside Italy. What's funny in my case is that I sing in Italian and my competitor sings in English."



15 February 2012

Noa at the Sanremo Festival (Italy) (International Guest 2012)



Duetterà “Surrender" (Torna a Surriento”) con Noa nella serata di giovedì ed è molto soddisfatto del suo brano in gara: Eugenio Finardi ha raccontato ai giornalisti della radio tv della sala stampa al Palafiori la sua soddisfazione per questo Festival.

Accolto con un sentito applauso, il cantautore milanese, si è presentato in sala con la cantante Noa commentando la sua partecipazione a questa edizione della kermesse canora. “L'unica cosa in assoluto in cui credo sono le leggi della fisica, una di queste postula che non si può dire di no a Gianni. Una volta che ti avvicini all'orbita di Sanremo o ti allontani o ci entri. Cinque mesi fa non pensavo di arrivarci”.

In gara con il brano “E tu lo chiami dio”, il cantante ha aggiunto: “Questa canzone mi convinceva e me la sento addosso ne sono l'editore. Mi sembra un pezzo che si avvicina a questo mondo e mi fa superare la più grande paura: bel canto all'italiana. Una delle cose di cui son più fiero rispetto al cantare la canzone di una giovane autrice è stato quello di aver dato spazio e intuito la caratteristica che li poteva rendere unici e irripetibili”.

“Noa? ha voce mediterranea che tocca il cuore. C'è momento del brano che cantiamo insieme in cui io non posso non scoppiare a piangere”




SANREMO - Noa, sua ospite domani sul palco del teatro Ariston, gli augura di vincere il Festival di Sanremo ma Eugenio Finardi, cantautore di razza, si schermisce e dice: "Se, dopo Vecchioni, quest'anno toccasse a me non saremmo più al festival ma al Club Tenco". E in ogni caso la sua dedica sul podio "sarebbe per Demetrio Stratos". La canzone con cui Finardi, 60 anni di età e 40 di carriera, torna in gara a Sanremo si intitola 'E tu lo chiamo Dio'. Non è stata scritta da lui ma da un'autrice molisana, Roberta Di Lorenzo, ed è contenuta nel triplo cd antologico 'Sessanta', che include anche altri quattro brani inediti, uscito oggi. "Arrivo a Sanremo per caso, come editore, con una canzone non mia che avevo fatto ascoltare a Morandi. Lui mi ha convinto a cantarla e, da non credente, obbedisco alle leggi universali tra cui quella che dice che a Morandi non si può dire no", dice l'artista. Una soddisfazione, per lui, tornare a Sanremo "senza santi in Paradiso e con un'etichetta indipendente". Proprio religiosità e aldilà sono stati tra i discussi temi toccati anche da Adriano Celentano nell'intervento di ieri al festival.

"Sono laico - dice di sé Finardi - ma avverto sentimenti come il sacro, il divino, l'estasi trascendente, a cui accedo attraverso la musica. Non ho sentito Celentano. Ero nel backstage ad aspettare il mio turno insieme a Gigi D'Alessio, Marlene Kuntz ed Emma. Immaginavo che, vista la durata del suo intervento, saremmo saliti sul palco più tardi ma non mi va di polemizzare. In questi giorni mi sono sentito accudito da Morandi, sempre attento, affettuoso e pronto a dare buoni consigli a ciascuno di noi". Curiosa l'idea di far cantare Noa in napoletano, mentre a Finardi toccherà domani qualche strofa in inglese, come fece Elvis Presley, sulle note del brano 'Torna a Surriento (Surrender)', con l'accompagnamento dei Solis String Quartet. La cantante israeliana, molto presente in Italia, ha parole di affetto e stima per Finardi: "Ci sono due tipi di artisti - dice - quelli che amano se stessi e coloro che amano e lodano il Dio della musica, tra questi ultimi includo i Solis String Quartet ed Eugenio, che ha dedicato la sua carriera ad una profonda ricerca artistica". Venerdì Finardi interpreterà il brano in gara 'E tu lo chiami Dio' insieme a Peppe Servillo. Ad accompagnarli il Piccolo Ensemble 'Futuro', composto dai ragazzi del progetto integrazione del Conservatorio di Milano, tra cui due violinisti Rom e la figlia dello stesso Finardi, Francesca. Un omaggio all'orchestra e ai ragazzi, che si sacrificano fin da piccoli per imparare seriamente a suonare uno strumento.


“Mi ha chiamato Morandi e sono qui. Ma sono qui per caso e non in veste di cantante, ma di editore di una canzone che non è stata scritta da me”. È Eugenio Finardi a dirlo, durante la conferenza stampa al Roof dell’Ariston, intervenuto per presentare ‘Torna a Surriento’ (Surrender), il brano che canterà domani in duetto con la cantante israeliana Noa nella serata ‘Viva l’Italia’. Finardi torna al Festival dopo anni intensi e pieni di nuove esperienze musicali, dal Fado al Blues, dalla Musica Sacra al Teatro di prosa fino al progetto di Classica Contemporanea ‘Il Cantante al Microfono’, vincitore del premio Tenco 2008. A Sanremo è sul palco con il brano ‘E tu lo chiami Dio’, uno dei cinque inediti contenuti nel triplo cd ‘Sessanta’. “Mi sono reso conto di avere molta paura anche se Morandi ci ha accudito dimostrando di avere molta attenzione nei nostri confronti e secondo me non è corretto affermare che nel suo Festival le canzoni siano state sminuite dall'intervento di Celentano. Lo sapevamo tutti che sarebbe stato così”. E aggiunge: “Alla base di questa mia presenza a Sanremo c’è l’impegno sociale perché anche chi lavora nel mondo della musica deve avere ben presente l'idea che l'impegno civile è fondamentale”.

In conferenza c’è anche Noa, che domani canterà ‘Torna a Surriento’ in napoletano, affiancata dai ‘Solis String Quartet’, mentre Finardi canterà in lingua inglese (‘Surrender’ fu infatti portata al successo da Elvis Presley). “Eugenio ha dedicato la sua carriera ad un profonda ed accurata ricerca artistica – ha detto Noa – e sono onorata di lavorare con lui”. Poi risponde ad un giornalista: “Io sono ambasciatrice della Fao e ci metto tutto il mio impegno per aiutare le persone del Terzo Mondo che soffrono la fame, soprattutto i bambini. E, dunque, grazie all'Eurovisione domani sera avremo la possibilità di trasmettere un importante messaggio per aiutare queste popolazioni”.

11 February 2012

Noa's concert in Hamburg (Germany)

@ Picture by Florence Masala.



HAMBURG. Auf dem Kampnagel-Gelände hielten ein paar tapfere Ideologen Transparente in die Kälte: "Sounds of Besatzer" war darauf zu lesen; stiller Protest gegen ein Festival, dessen Sendungsbewusstsein gerade auf die Weitung solch engstirnigen Denkens in Feindbildern abzielt. Schließlich gastierten zum Auftakt der Konzertwoche mit vielfältigen "Sounds of Israel" auf der Bühne der ausverkauften K6 am vergangenen Sonnabend nicht etwa militante Verteidiger israelischer Siedlungspolitik auf palästinensischem Gebiet. Vielmehr trat eine Sängerin auf, die sich spätestens seit dem Attentat auf Yitzak Rabin im November 1995 als Sprachrohr der Friedensbewegung und der Aussöhnung zwischen Juden und Arabern in Israel versteht: Noa.


Das von Gil Dor an der Gitarre, dem Percussionisten Gadi Seri und den Hamburger Symphonikern begleitete Konzert geriet zum Triumph. Die Sängerin entführte ihr Publikum Lied für Lied voller Feingefühl und Energie in eine orientalische Klangwelt, die selbst dem grenzüberschreitungserfahrenen Hörer vorkam wie Neuland. Da klang nichts nach Klezmer und nichts nach Bauchtanz-Grooves, zumindest sehr lange nicht. Noa, absolut intonationssicher und mit einem Timbre gesegnet, das auch harte Herzen erweichen dürfte, sang Melodien, die sich wie in ihrem Lauf naturbelassene Flüsse durch die Landschaft feiner Orchester-Arrangements wanden.

+++

Strophe? Refrain? Die Musik von Gil Dor, Noas Lieder aus dem Jemen, die Songs zu hebräischen Texten aus dem "Israeli Songbook": sie alle folgen oft anderen, durchaus nicht berechenbaren Bauprinzipien. Der Musik sind ganz selbstverständlich Takt- und Tempowechsel eingeschrieben, manche Lieder ziehen plötzlich rasant im Tempo an, und mehr als einmal narrten die Kompositionen die inneren Referenzsysteme. Was begann wie eine Filmmusik, drehte sich unversehens ins Folkloristische und von dort auf noch anderes Terrain. "Yuma", ein Lied, das die Sängerin von ihrer jemenitischen Großmutter lernte, klang zunächst archaisch-orientalisch, noch verstärkt durch Noas kräftige Body-Percussion in der Herzgegend, ehe es sich, nun von reichen Akkorden begleitet, in ein englisches Volkslied zu verwandeln schien. Im Trio gab Noa sogar eine Art Blues, wobei die Bühne mit den heruntergedimmten Pultleuchten des Orchesters aussah wie eine Stadt bei Nacht aus großer Höhe. Doch die Musiker waren hellwach. Unter der Leitung des auch als Komponist an dem Abend beteiligten, sehr souverän agierenden Dirigenten Ilan Mochiach spielten die Symphoniker berückend schön. Manchmal fühlte sich die von der Musik bewegte Luft im Saal wie Seide an.

Noas Schmetterlingsflügelvibrato, die festliche Wärme, die ihr Gesicht ausstrahlte, ihre Hände, die oft so beredt geheimnisvoll tanzten wie die einer indischen Tempeltänzerin, auch ihre klugen und eloquenten Kommentare zwischen den Liedern - es war fast zu viel der Schönheit. Selbst hinter geschlossenen Augen blieb der innere Blick wie festgesogen von dieser charismatischen Performerin. Neben ihr standen zwei Congas und zwei Darabukkas, die arabischen Trommeln mit dem Metallkessel.

Während des Programms begleitete Noa sich singend öfter darauf, und dass sie es auch als Trommlerin weit brächte, zeigte sie in einem Solo gegen Ende des Programms. Dort trug es sie in ihrer hellen Begeisterung fürs Singen dann auch ganz leicht aus der Kurve; mit der "Chicken Coop Aria" und Bernsteins Melodram "Glitter And Be Gay" aus "Candide" bekam ihre Kunst einen Zug ins Neckische. Doch da lagen ihr alle schon längst zu Füßen - und liegen dort noch heute.

@ Picture by Florence Masala.